הספרי הוא מהמקורות התנאים הקדומים יותר, כאשר ספרי במדבר מיוחס לבית מדרשו של רבי ישמעאל, וספרי דברים מיוחס לבית מדרשו של רבי עקיבא.
—-
יש להאריך המון באשר להתייחסויות שונות לספרי ולמקורות שלו. בתלמוד נאמר שסתם ׳ספרי׳ מיוחס לרבי שמעון (בר יוחאי), אך לפי הרד״ץ הופמן, אין הכוונה למספרי אשר בידינו.
ובאשר לכך שהספרי שבידינו מקורו בשני בתי מדרש שונים, הרי הוא מרוכז לספר אחד בשם ׳ספרי׳ כפי שהדבר משנים רבות, וכך היה כנראה בכתב יד שהיה לפני רש״י ועוד.
—-
פירושים מרכזיים על הספרי
פירושים מרכזיים על הספרי
הספרי זכה לאורך הדורות לפרשנות ענפה מאת חכמי הראשונים והאחרונים, שביקשו לבאר את לשונו, את דרכי דרשותיו ואת יסודותיו ההלכתיים. בין המפרשים המרכזיים ניתן למנות את רבנו הלל בן אליקים, שפירושו משמר מסורת פרשנית קדומה; פירוש קדום המיוחס לראב"ד, שייחוסו אינו ודאי אך הוא בעל חשיבות להבנת נוסח הספרי ודרכי פרשנותו; כתר כהונה מאת רבי צבי הירש הכהן וולק; חסדי דוד מאת רבי דוד פרדו, מן הפירושים המקיפים והחשובים על מדרשי ההלכה; אהלי יהודה מאת רבי יהודה נג'אר; ועמק הנצי"ב מאת הנצי"ב מוולוז'ין, העוסק בעומק בלשון המדרש, במבנה דרשותיו ובקשר שבין הספרי למקורות חז"ל ולדברי הראשונים. לצד פירושים ישירים אלו, התורה והמצוה של המלבי"ם על התורה מהווה כלי מרכזי להבנת מדרשי ההלכה, ובכללם הספרי, באמצעות ביאור שיטתי של דרכי הדרש והקשר בין פסוקי התורה להלכות הנלמדות מהם. מכלול פירושים אלו יוצר מסורת פרשנית עשירה ומגוונת, המאפשרת ללומד להעמיק בספרי הן מצד הבנת פשוטם של דברי המדרש והן מצד בירור מקורותיו, שיטותיו והשלכותיו ההלכתיות.
