קל"ח פתחי חכמה עם פתחי הפרדס - הנזיר

 במשך שנים רבות מסר הרב הנזיר זצ"ל שיעורים בספרו המיוחד של הרמח"ל זיע"א, קל"ח פתחי חכמה המהווה הקדמה, מבוא וסיכום לתורת האר"י ז"ל, הרב הנזיר היה קשור מאוד לתורת הרמח"ל ולדמותו, במבוא לספר הרחיב בנו של הרב הנזיר, הרב שאר ישוב הכהן שליט"א על יחס הרב הנזיר לתורתו של הרמח"ל.

"כל עיקר כוונתי בחוברותי, ובכל מה שאני כותב הוא רק לעורר לבב ת"ח זקנים וצעירים, לעסוק בעיון בפנימיות התורה, בין במוסר...בין במחקר בכל הספרים הקדושים שהנחילונו רבותינו הגאונים בעלי המחקר, בין בקבלה עפ"י כל הדרכים שהם מורשה לנו מאבותינו, בין על דרך הראשונים, בין על דרך האחרונים, בין על דרך החסידות, בין על דרך רבינו הגר"א והרמ"ח לוצאטו"

(אגרות ראי"ה א, מוסד הרב קוק, עמ' מא)

קיח. כונניות העולם אל השלמות

השטה האלהית המיוחדת, לרמח"ל בקל"ח פתחי חכמה, יסודה התעלות העולמות, הקרובה אל תורת ההתפתחות החדשה.

בחכמת הקבלה מדובר על אצילות השתלשלות העולמות והספירות, מלמעלה למטה, מעליון לתחתון, כאילו במקום, נאצלו ונשתלשלו זה מזה עד לעולם התחתון.

אבל לפי רמח"ל, עיקר הלימוד והמחשבה היא אצילות ההשתלשלות בדורות בזמן, בהנהגה.

וכן בחוקר ומקובל, דע שחכמת הקבלה באה להורות אותנו, מחכמה ומשפט תמים דעים, סדר חוקת ההנהגה.

תורת השתלשלות האצילות בדורות, כונניות גלגול העולם אל השלמות אל התקון הכללי, פירש רמח"ל ביחוד בס' דעת תבונות, שבא לבאר יושר משפט הקב"ה בעולם, עקרי ההשגחה, שכר ועונש, וביאת המשיח, ותחית המתים, בדרך השכל.

וכך כותב הרמ"ח לוצטו. כל יום ויום שעובר נמצא העולם קרב יותר אל שלמותו, הגלגול שהוא מגלגל להחזיר הכל לטובה עמוק עמוק הוא, אבל מתגלגל הוא והולך בכל עת ובכל שעה ודאי ואינו פוסק.

כל זמן שהנהגת הטוב והרע צריכה לשמש, עכ"פ מקור הכל הוא השלימות, ואפילו מה שנעשה לפי הטוב והרע הוא סיבוב וגלגול שהולך אל נקודת השלימות.

והרי אלה כונניות גדולות, כאורולוגין הזה, שאופניו פוגשים זו בזו, ואופן קטן מנועע אופנים גדולים ורבים, כך קשר ב"ה כל בריאותיו קשרים גדולים, והכל קשר באדם להיות הוא מנועע במעשיו.

אין אחרית לרע עצמו לגמור הכל רק בטובה אלא על פי הכונניות הגדולות, שהם הם גלגולי דברים, המסבבים את הכל לטובה.

כל ענין אשר נמצא בהנהגתו ית', נדע שיש לו בהנהגה עצמה ענין קודם יחייבהו, ויקרא לו סיבה ומוליד, והסיבה הזאת היא שתוליד והיא שתשלים הענין המתחייב ונולד ממנה, וזה הוא כלל הכונניות, שמתגלגלים מעולם משמי השמים ועד תחתיות הארץ, בהיות כל הנמצאות העליונות והתחתונות, הגבוהות והשפלות, מתקשרות זו בזו ונולדות ומתחייבות זו בזו.

כללו של דבר, שורש ההנהגה באמת הוא ענין התיקון הכללי של כל הנמצאות, הסובב על קוטבי תכונת הנמצאות עצמם, וכל גלגולי ההנהגה הזאת אינם אלא סבובי דברים ההולכים אל תכלית התיקון הכללי.

ובזה הבנת ענין ההשגחה, ביאת המשיח ותחית המתים, ועולם הגמול, מה הם ועל מה הם, כי הכל גלגל הוא שחוזר בעולם, סובב סובב והולך לתת תיקון כללי אל כל הנמצאות, וסוף סיבובו יהיה התיקון הכללי[1].

[1] רמח"ל, אולי נסתייע במקצת בדעות הפלוסוף החדש, בעל תאודיציא – צדוק דין אלהים, שאחריו נמשך בדרך ההגיון, ההבחנה. וכן אומר בסוף הקדמת ס' ההגיון, רובו העתקתיו מספרים שקדמוני בלשונות אחרות. וכן המונחים, כונניות, מקבילות, כמו הרמוניא פריסטבילית, פרלליסמוס, בין הגוף והנפש, מלכות הטבע ומלכות החסד. וגם עיקר הספר דעת תבונות, לבאר יושר משפט הקב",ה הוא כמו שם הס' תיאודיציא, - צדוק דין אלהים. ושם, הכל כשני אורולוגין, מכוונים באופן שוה, ולרמח"ל, הכל כאורולוגין אחד.

ואולי קלט במקצת גם מדעת פלוסוף ההיסטוריא, בן זמנו וארצו, איטליא, שהיה מיוצרי תורת ההתפתחות בדברי ימי עולם, בדרך תיאולוגית. על זה במאמרנו, תורת ההתפתחות בחכמת הקודש, שנדפס בירחון סיני, תש"ו, פ"ב.

Publisher:

מכון אריאל