רכבת ילדי הרב הרצוג | שאול מייזליש

זֶהוּ סִפּוּר מַסְעִיר וּמְרַתֵּק עַל תְּקוּפָה מֵהַמְּרַתְּקוֹת בְּתוֹלְדוֹתָיו שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּמֶרְכָּזָן עוֹמֵד הָרַב יִצְחָק הֶרְצוֹג, שֶׁהָיָה לְיָמִים הָרַב הָרָאשִׁי לְיִשְׂרָאֵל.

הָרַב, אַחַת הַדְּמוּיוֹת רַבּוֹת הָעֹז שֶׁל הָעָם הַיְּהוּדִי בַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים, עָזַר לָעָם בְּסַעֲרַת הַיָּמִים בַּשּׁוֹאָה, בְּהַתְקָפוֹת הַכְּנֻפְיוֹת הָעַרְבִיּוֹת עַל הַיִּשּׁוּב הָעִבְרִי בָּאָרֶץ, חִלֵּץ מְאוֹת יְלָדִים מִן הַמִּנְזָרִים וּבָתֵּי הַיְּתוֹמִים בְּאֵירוֹפָּה וֶהֱבִיאָם אַרְצָה בְּ"רַכֶּבֶת הָרַב הֶרְצוֹג" וְהָיָה הַפּוֹסֵק הַגָּדוֹל שֶׁל כָּל מַעֲרֶכֶת הַהֲלָכָה שֶׁל הַמְּדִינָה הַחֲדָשָׁה.

הוּא רִתֵּק אֶת קְהַל שׁוֹמְעָיו בִּדְרָשׁוֹתָיו, הֵשִׁיב לַשְּׁאֵלוֹת וּפָעַל בִּדְרָכִים רַבּוֹת, הָחֵל מֵהֲקָמַת בָּתֵּי דִּין רַבָּנִיִּים וְעַד לְמִשְׂחֲקֵי שַׁחְמָט, אוֹתָם הִצְלִיחַ לְחַבֵּב עַל בְּנֵי הַנֹּעַר. 

רַעְיָתוֹ שָׂרָה, מַנְהִיגָה סוֹחֶפֶת אַף הִיא, נִלְוְתָה אֵלָיו בְּמִסְּעוֹתָיו הָרַבִּים לְהַצָּלַת אֶחָיו וְסִיְּעָה לְצִדּוֹ כָּל הָעֵת.

לְבַד מִסִּפּוּרוֹ שֶׁל הָרַב מוּבָא בַּסֵּפֶר מִכְתָּבוֹ שֶׁל נֶכְדּוֹ, נְשִׂיא הַמְּדִינָה, יִצְחָק הֶרְצוֹג הַנּוֹשֵׂא אֶת שְׁמוֹ, וּמְסַפֵּר עַל הַסָּב וְהַסָּבְתָא וְעַל תְּרוּמָתָם הַמְּאַלֶּפֶת, הָרוּחָנִית, הַמַּעֲשִׂית וְהַיְּצִירָתִית לַהֲקָמַת הַמְּדִינָה וּלְיִצּוּב אָרְחוֹתחַיֶּיהָ.

שָׁאוּל מַיְזְלִישׁ, עִתּוֹנַאי, סוֹפֵר, אִישׁ רַדְיוֹ וְטֵלֵוִיזְיָה. סֵפֶר הַיְּלָדִים שֶׁלּוֹ וְשֶׁל רוּת עִדּוֹ, "גִּילִי בָּרִיא לִי", יָצָא לָאוֹר אַף הוּא בְּהוֹצָאַת דָּנִי סְפָרִים וְזָכָה לִתְהוּדָה רַבָּה בְּקֶרֶב הַקּוֹרְאִים הַצְּעִירִים.